ועדת החוקה חוק ומשפט המשיכה להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מספר 124) (עבירות המתה) שנועדה ליצור מדרג חדש של עבירות המתה בחוק העונשין. את להצעת החוק הממשלתית מוזגה הצעת החוק שיזמו יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) וח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני). הדיון התמקד בהבחנה בין שתי צורות היסוד הנפשי בעבירת ההמתה- אדישות וקלות דעת. לפי הצעת החוק, עבירת הרצח תכלול בנוסף ליסוד נפשי של כוונה, את ההמתה באדישות.

יו"ר הוועדה, מיוזמי החוק, ח"כ סלומינסקי אמר לבני המשפחות השכולות כי "זריקת אבן אינה אדישות אלא כוונה לרצח בדרגה גבוהה ואת זה נצטרך לבחון בניסוח החוק"

עו"ד עמית מררי ממשרד המשפטים הבהירה כי " מקרי האדישות רבים. כיום אין הבדל בספר החוקים בין אדישות וקלות דעת אך הלכה למעשה בימ"ש נדרש להבחנה בפסקי דין, למרות שאין עבירות הדורשות זאת. ערך חיי אדם הוא ערך שאין שני לו ולכן קיפוח חיי אדם תוך מודעות וזלזול ראוי להיות מתויג כרצח גם כשהייתה כוונה וגם כשלא. מקרים קלאסיים הם דקירות- אדם לא החליט להמית אבל לא אכפת לו אם האחר ימות- כיום יתויג כרצח רק אם הוכחה כוונה".

עו"ד תמי בורנשטיין, ראש התחום הפלילי בפרקליטות המדינה, הציגה מספר מקרים שעוררו את הקושי: "בהריגת אריה קארפ הייתה התגרות של התוקפים, הם לא היו מצוידים בנשק והחטיפו מכות רצח. אנחנו הגשנו כתב אישום על רצח ובימ"ש קבע שלא הוכחה כוונה. זה מקרה מובהק של אדישות. קבוצת האדישים גדולה ובוודאי לא קבוצה ריקה". היא נתנה כדוגמה גם את מקרה הרצח של גדי ויכמן "שירד להשתיק רעש ונדקר דקירה יחידה ומת. המקרה חידד את התובנה שחייב להיות דין זהה למי שפעל כרוצח. הזלזול בחיי אדם לא פחות חמור מוסרית".

ניר לבלוביץ, שאביו אלכסנדר נהרג בעקבות יידוי אבנים: אבא שלנו על פי החוק כיום נהרג ולא נרצח ע"י בני עוולה מרצחים שהלכו באופן מתוכנן בשליחות חמאס לייצר מכניסם פגעה של חלוקי נחל בגודל 15 ס"מ ופגעו לו בראש. האם כוונתם הייתה ליצור פחד או מהומה? המטרה הייתה להרוג את אבא שלנו ואנחנו רוצים שהמשפחה הבאה שתעמוד בסיטואציה שלנו לא תצטרך לקחת את העוולה שקיימת בחוק יום יום ולדעת שהרוצחים יכולים לצאת בעוד 15 שנה לחופשי".

אדווה ביטון, אמא של אדל בת הארבע שנהרגה מיידוי אבנים: "אותם מידי אבנים לא יצאו לפעילות אחה"צ וזרקו אבן בלי לדעת שזה עלול לגרום למוות?. גם הרחוב מבין שאבן יכולה לרצוח. איבדנו ילדה בת ארבע ושמונה חודשים. הגיע הזמן לתקן את החוק ולהביא להרתעה. בדיוני המשפט של בתי, הרוצחים צוחקים לי בפרצוף, ואיפה התמיכה? למה אני צריכה ללכת לעסקת טיעון כי קשה להוכיח כוונת רצח? איזו עגמת נפש. אתה יושב עם אחיך הפרקליטים שידיהם כבולות. אני מחזקת את ידיכם, שתשנו את החוק, שלא אזכה לראות את רוצחי הילדה שלי משתחררים".

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שעמד בראש הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה: "בפני המחוקקים עומדת שאלה ערכית- מהו היסוד הנפשי שמצדיק להכניס מקרה לקטגורית רצח. במדינה בה קיימת קדושת חיי אדם, לא ייתכן שהיסוד הנפשי של אדישות לא ייכלל בהגדרה. חשוב לצייד את בית המשפט בכלים עדינים יותר שיאפשרו לו לעשות צדק".

ד"ר יואב ספיר, הסניגור הציבורי הארצי: "כחבר הצוות לבחינת עבירות ההמתה הייתי בדעת מיעוט בנושא האדישות. יש לא מעט מקרים בהם אם נשנה את החוק- נאנוס את בית המשפט להרשיע ברצח".